ז'ק מוסקאל נולד בבלגיה בשנת 1913.
מוסקאל למד ארכיטקטורה באקדמיה של בריסל והפך למרצה בה, מיד עם סיום לימודיו.
במקביל להיותו ארכיטקט, שהקים פרויקטים רבים למגורים במסגרת שיקום ארצו לאחר מלחמת העולם השנייה, עסק מוסקאל בפיסול – בעיקר בפיסול מונומנטלי. סגנונו של מוסקל היה מופשט לחלוטין, גיאומטרי ודינמי מאד.
הוא הקים בתערוכה הבינלאומית, האקספו, של 1958 בבריסל, את 'החץ ההנדסי האזרחי', שהפך לאטרקציה השנייה בחשיבותה, לאחר המגדל הידוע כ'האטום'.
בשנת 1992 קיבל מוסקאל תואר אבירות מבודואן, מלך בלגיה, עובדה המעידה על ההוקרה הרבה לה זכה.
מוסקאל היה חבר האיגוד הבינלאומי לאמנות פלסטית ומבקר אמנות נחשב.
יצירותיו הוצגו במקומות רבים בעולם והוא גם השתתף בכמה סימפוזיונים בינלאומיים לפיסול, ביניהם הסימפוזיון הראשון לפיסול באוסטריה, בו נפגש ככל הנראה עם קוסו אלול, יוזם הסימפוזיון במצפה רמון.
ז'ק מוסקאל נפטר בשנת 2004.
יש הטוענים כי שם פיסלו של ז'אק מוסקאל הוא 'תקומת ישראל', אך מוסקאל עצמו קרא לפסל 'חיישן אור' או בשמו המלא 'חישן אור – מחקר אודות אותות הנגב, ישראל' (מצרפתית 'Capteur de lumière – Study for Signal du Néguev Israel').
פסלו של מוסקאל, יוצא דופן בפארק, בהיותו היחיד שאינו עשוי מאבן, אלא נוצק בבטון אפור.
הפסל עשוי בדמות שני עמודים סמוכים זה לזה, עם רווח צר ביניהם, ובראשם קונוס ובתוכו חור גדול ועגול.
הפסל פונה מזרחה, אל השמש העולה, ומעלה בדמיון אל קדמון הצופה אל המרחבים ולוכד בעינו האחת את אורה ומטה אותו אל האדם, אל האדמה.
במבט אחר ניתן לראות בפסל גם כעין מונומנט או אנדרטה שמהותה תהילה לדבר-מה רוחני, לנשגב. אולי זה מקור הכינוי לו זכה הפסל 'תקומת ישראל'.
